פרסמו תמונה שלכם בלי רשות: מתי זו פגיעה בפרטיות?

סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה, בין היתר, צילום אדם ברשות היחיד; פרסום תמונתו ברבים בנסיבות שעלולות להשפילו או לבזותו; שימוש בתמונה לשם רווח; ופרסום עניינים מצנעת חייו או ממצבו הבריאותי. לכל חלופה תנאים משלה. [1]

לכן כדאי להתחיל משתי שאלות: איך נוצר הצילום, ומה נעשה בו לאחר מכן? למשל, תמונה שנמסרה לאדם אחד יכולה להופיע בהמשך בפוסט שהוסיף לה הקשר אחר. לצורך הבדיקה נחוצים גם הצילום המקורי וגם הפרסום כפי שהופיע בפועל.

המצבים הבאים מומצאים לצורך המחשה, ואינם תיקים שטופלו במשרד.

תמונה מאירוע שהפכה לפוסט לעגני. אדם מצטלם בארוחה עם חברים. בהמשך אחד המשתתפים מעלה חיתוך מהתמונה עם כיתוב שמציג אותו באופן מבזה. בבדיקה נרצה לראות את התמונה המלאה, את הכיתוב, את השיחה סביב הפרסום ואת הנסיבות שבהן צולם.

תמונה אישית שהופיעה במודעת עסק. לקוחה שולחת תמונה לנותן שירות, ואחר כך מגלה אותה במודעה. נצטרך לברר למה נמסרה התמונה, מה סוכם על השימוש בה, מי העלה את המודעה ומה היא מציגה.

צילום ברקע של מקום ציבורי. אדם מגלה שהוא מופיע מאחורי המצולם הראשי. כאן חשוב לברר אם זו הופעה אגבית, אם הפרסום התמקד בו בהמשך, ואם התלווה אליו מידע נוסף. אי־נוחות מהופעה בתמונה אינה כשלעצמה תשובה לכל השאלות המשפטיות.

החוק מגדיר הסכמה כהסכמה מדעת, מפורשת או משתמעת. צריך לבדוק את היקפה: הסכמה לצילום מסוים אינה בהכרח הסכמה לכל שימוש עתידי. [1]

לפני הפנייה לבדיקה, חפשו את מה שסוכם בזמן אמת: התכתבות עם הצלם, טופס, הודעה מהעסק או בקשה שנשלחה לפני העלאת התמונה. האם דובר על קבוצה סגורה, עמוד ציבורי או מודעה? האם צורף הסבר על מטרת הצילום?

אם אין מסמך, רשמו מה נאמר ומי נכח. היעדר טופס חתום אינו מאפשר לבדו להסיק שלא הייתה הסכמה, וגם עצם החיוך למצלמה אינו מתאר בהכרח את כל מה שסוכם.

כן. סעיף 18 כולל הגנות, ובהן הגנת תום לב בתנאים מסוימים לצילום ברשות הרבים שבו האדם מופיע באקראי, וכן הגנה כשעניין ציבורי מצדיק את הפגיעה, בכפוף לתנאי החוק. סקרנות של קהל אינה לבדה הוכחה להצדקה כזאת. [1]

זו הסיבה שלא נכון לקבוע מראש ״כל פרסום בלי רשות אסור״ או ״כל צילום ברחוב מותר לפרסום״. בבדיקה פרטנית אפשר לבחון את מטרת הפרסום, את התמונה ואת ההסכמה לצד טענות ההגנה האפשריות.

תמונה יכולה להיות חלק מפרסום שמייחס לאדם התנהגות שלילית. אז עשויה להתעורר גם שאלת לשון הרע, לפי המסר הכולל וההקשר. [2]

לדוגמה, צירוף תמונת עובד לפוסט על גניבות בעסק יכול לעורר שאלות שונות מתמונת צוות רגילה. צריך לראות את כל הפרסום, ולא להניח שהיעדר אמירה מפורשת בשמו פותר את העניין.

אם מדובר בפוסט או סרטון ברשתות חברתיות, ראו גם לשון הרע בטוויטר/X ובטיקטוק.

שמרו, ככל שנגיש לכם כדין:

שמרו עותק מקורי בלי חיתוך או סימונים. אם התמונה רגישה, אל תפיצו אותה לקבוצות כדי להמחיש את הפגיעה. אפשר להתחיל פנייה למשרד בתיאור קצר, ולברר כיצד נכון למסור חומר לבדיקה. מדריך נוסף: שמירת צילומי מסך וראיות.

תחילה מגדירים מה חשוב להשיג: הפסקת השימוש, הסרת פרסום מסוים, מניעת הפצה נוספת או בדיקת אפשרות לפיצוי. לפי החומר אפשר לבחון פנייה למפרסם, דיווח לפלטפורמה או הליך משפטי. כאשר הפרסום ממשיך להתפשט או חושף מידע רגיש, חשוב לציין זאת כבר בפנייה הראשונית כדי שניתן יהיה להעריך את הדחיפות.

אין הבטחה שפנייה תביא להסרה מכל מקום שאליו הגיע החומר. גם מחיקת המקור אינה מלמדת שכל העותקים נעלמו. תעדו מה ידוע לכם והימנעו מהנחות לגבי הפצות שלא ראיתם.